התקופה הרומית

הורקנוס השני ואריסטובולוס השני ביקשו מפומפיוס להכריע ביניהם. פומפיוס פסק לטובת הורקנוס, צר על הר הבית שבו התבצרו תומכי אריסטובולוס, וכבש אותו. הוא נכנס לקודש הקודשים, ביטל את תואר המלך והפך את הורקנוס ל'אתנרך' — ראש העם. ערי החוף והערים ההלניסטיות נותקו מיהודה.

בשטח: הר הבית בירושלים

הפרתים פלשו לסוריה ולארץ והמליכו את מתתיהו אנטיגונוס, בן אריסטובולוס השני. פצאל נשבה ומת, והורקנוס נלקח לבבל. הורדוס נמלט — דרך מצדה, שם השאיר את משפחתו — לרומא, והסנאט הכריז עליו כמלך יהודה.

בשטח: מצדה

אחרי שלוש שנות לחימה כבש הורדוס את ירושלים עם המצביא הרומי סוסיוס. אנטיגונוס הוצא להורג באנטיוכיה בפקודת מרקוס אנטוניוס. כדי לזכות בלגיטימיות נשא הורדוס את מרים החשמונאית — ואחר כך חיסל את בני משפחתה ואותה עצמה.

סבסטוס הוא אוגוסטוס ביוונית. הורדוס יישב בעיר את חייליו הוותיקים והקים בה מקדש לאוגוסטוס על ראש התל, מעל שרידי ארמון מלכי ישראל. בתקופה הרומית המאוחרת נבנו בה תיאטרון, פורום ורחוב עמודים.

בשטח: סבסטיה (שומרון)

הורדוס בנה את קיסריה במקום מגדל סטרטון, עם נמל מלאכותי עצום, מקדש לאוגוסטוס ולרומא, ארמון על לשון סלע, תיאטרון והיפודרום (היפוסטדיום). העיר נחנכה ב־10/9 לפנה״ס, ואחרי 6 לספירה הייתה בירת הפרובינציה.

בשטח: גן לאומי קיסריה, חוף האקוודוקט

הורדוס מת ביריחו ונקבר בהרודיון. מרידות פרצו ביהודה, בגליל ובעבר הירדן; ורוס, מושל סוריה, דיכא אותן בטבח ('פולמוס של ורוס') והחריב את ציפורי. אוגוסטוס חילק את הממלכה: ארכלאוס — אתנרך יהודה, שומרון ואדום; אנטיפס — טטררך הגליל ועבר הירדן; פיליפוס — טטררך הגולן והבשן.

בשטח: הרודיון, ציפורי

אוגוסטוס הדיח את ארכלאוס והעמיד בראש יהודה נציב (פרפקט) כפוף למושל סוריה. המפקד לצורכי מס שערך קויריניוס עורר את יהודה הגלילי להקים את 'הפילוסופיה הרביעית' — שורש הקנאים.

בשטח: קיסריה

פילטוס התעמת עם היהודים בגלל הכנסת סמלי צבא לירושלים ושימוש בכספי המקדש לאמת מים. בימיו, בסביבות 30 לספירה, נצלב ישוע. ב־1961 נמצאה בתיאטרון קיסריה כתובת המזכירה מבנה שהקדיש לטיבריוס. מטבעותיו נמצאו מתחת לריצוף רחוב המדרגות בעיר דוד.

בשטח: קיסריה, עיר דוד

המתח בקיסריה בין יהודים לנכרים, שחיתות הנציב גסיוס פלורוס ושוד אוצר המקדש הציתו את המרד. הכהנים הפסיקו את הקורבן לשלום הקיסר. מושל סוריה, קסטיוס גאלוס, צר על ירושלים, נסוג והובס במעלה בית חורון.

בשטח: מעלה בית חורון

נירון שלח את אספסיאנוס עם שלושה לגיונות. יודפת נפלה אחרי 47 ימי מצור, ומפקד הגליל, יוסף בן מתתיהו, נכנע וניבא לאספסיאנוס שיהיה קיסר. גמלא נפלה בסתיו, ובכנרת נערך קרב סירות ליד מגדל (טריכאי). ציפורי פתחה שעריה לרומאים.

בשטח: יודפת, גמלא, מגדלא

טיטוס פרץ את החומה השלישית ואחר כך את השנייה, כבש את האנטוניה (י"ז בתמוז — הפסקת התמיד), והמקדש נשרף בט' באב. העיר העליונה נפלה בח' באלול. טיטוס השאיר את מגדלי הורדוס עומדים, והלגיון העשירי חנה על חורבות העיר.

בשטח: הר הבית, הבית השרוף, קשת רובינסון

לפי המסורת נמלט רבן יוחנן בן זכאי מירושלים הנצורה, הגיע אל אספסיאנוס וביקש 'תן לי יבנה וחכמיה'. ביבנה התכנסו החכמים, ותקנות יבנה העבירו מנהגי מקדש לכל מקום — נטילת לולב שבעה ימים, תקיעת שופר בשבת ביבנה — וקבעו תפילות במקום הקורבנות.

בשטח: יבנה

לוקיליוס בסוס כבש את הרודיון ומכוור; פלביוס סילבה צר על מצדה עם הלגיון העשירי, בנה חומת מצור, מחנות וסוללה. לפי יוסף בן מתתיהו, המגינים — סיקריים בפיקוד אלעזר בן יאיר — בחרו למות.

בשטח: מצדה, מכוור (בירדן), הרודיון

עם מות המלך הנבטי האחרון סיפח טריאנוס את הממלכה. בשנים 111–114 נסללה 'הדרך החדשה של טריאנוס' (ויה טריאנה נובה) מבוצרה לים סוף, ולאורכה אבני מיל. ערי הנגב הנבטיות המשיכו להתקיים — וישגשגו בתקופה הביזנטית.

בשטח: עבדת, ממשית, שבטה

אדריאנוס החליט לבנות את ירושלים כקולוניה רומית — איליה על שמו, קפיטולינה על שם האלים הקפיטוליניים — עם רחובות עמודים ומקדשים. הוא גם אסר על מילה, כנראה מתוך תפיסה הלניסטית של שלמות הגוף ולא כגזירה נגד היהודים.

בשטח: הקרדו המזרחי, קשת אקה הומו, שער שכם הרומי

כשאדריאנוס עזב את האזור פרץ המרד. רבי עקיבא דרש על המנהיג 'דרך כוכב מיעקב'. המורדים טבעו מטבעות 'לחירות ירושלים' ועליהם חזית המקדש, והכינו מראש מערכות מסתור בשפלה, בחבל בנימין ואף בגליל.

בשטח: מערכות מסתור בשפלת יהודה

בר כוכבא התבצר בביתר, ליד הכפר בתיר שדרומית־מערבית לירושלים. לפי דיו קסיוס נחרבו 50 מבצרים ו־985 כפרים. יהודה התרוקנה מיהודים, ומרכז היישוב עבר לגליל.

בשטח: חורבת ביתר (ח'רבת אל־יהוד ליד בתיר)

אדריאנוס אסר לימוד תורה ברבים, מילה, שבת, הסמכת חכמים ובתי דין. בין עשרת הרוגי מלכות — רבי עקיבא ורבי יהודה בן בבא, שהסמיך חכמים בין אושא לשפרעם. שם הפרובינציה שונה מיהודה ל'סוריה פלשתינה', ויהודים נאסרו מלהיכנס לאיליה (למעט בתשעה באב, במאות הבאות).

רבי יהודה הנשיא העביר את הסנהדרין מבית שערים לציפורי, ושם ערך את המשנה בשישה סדרים — זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קדשים, טהרות. המסורת מספרת על ידידותו עם קיסר בשם 'אנטונינוס' (אולי קרקלה). אחרי מותו נקבר בבית שערים, ויהודים רבים ביקשו להיקבר לידו.

בשטח: ציפורי, בית שערים

הקיסר ספטימיוס סוורוס (193–211) העניק מעמד של עיר לבית גוברין ('אלאותרופוליס' — עיר בני החורין) וללוד ('דיוספוליס' — עיר זאוס). לערים ניתנו שטחי שיפוט נרחבים. בימי השושלת הסוורית פרחו גם הערים היהודיות, והיחסים עם רומא היו טובים.

בשטח: בית גוברין, לוד

דיוקלטיאנוס חילק את השלטון לשני 'אוגוסטים' ושני 'קיסרים', ארגן מחדש את המיסוי במחזורי 'אינדיקציו' וביצר את גבול המדבר — הלימס הפלסטיני — במצודות כמו יטבתה ועין בוקק. הלגיון העשירי הועבר מירושלים לאילה. סביב 300 נבנתה סביב ירושלים חומה חדשה.

בשטח: יטבתה, עין בוקק, אילת

לפני הקרב, על נהר הטיבר ברומא, ראה קונסטנטינוס את צירוף האותיות היווניות חי ורו (ראשי התיבות של 'כריסטוס') ושמע 'בסימן זה תנצח'. הניצחון שכנע אותו בכוחה של הנצרות, אבל הוא הוטבל רק על ערש דווי ב־337.

קונסטנטינוס וליקיניוס, קיסר המזרח, הכריזו על חופש פולחן ועל השבת רכוש הכנסייה. הנצרות נעשתה 'דת מותרת' (Religio Licita) — עדיין לא דת המדינה.

עם השתלטותו על המזרח נעשה קונסטנטינוס לקיסר יחיד. אין כאן כיבוש: אותה אימפריה ואותם קיסרים, אבל הדת והתרבות משתנות — מאימפריה פגאנית לנוצרית. המשך הסיפור בציר התקופה הביזנטית.