התקופה הביזנטית

קונסטנטינוס השלים את בניית הבירה במקום העיר היוונית ביזנטיון, על הבוספורוס. מכאן גזרו חוקרים מודרניים את השם 'האימפריה הביזנטית'. היום — איסטנבול.

הנזיר חריטון, שהגיע מאסיה הקטנה, ייסד את הלאורה הראשונה — קהילת נזירים שחיו בתאים נפרדים והתכנסו בסוף השבוע — בנחל פרת. זו ראשיתה של תנועת הנזירות שתהפוך את מדבר יהודה ל'עיר' של מנזרים.

בשטח: עין פרת (נחל פרת)

צליין אנונימי מבורדו שבגאליה תיעד את מסלולו לירושלים ובחזרה, עם רשימת התחנות והמרחקים ותיאור קצר של המקומות הקדושים. הוא ראה את כנסיית הקבר בבנייתה ותיאר את הר הבית החרב.

קונסטנטינוס הוטבל סמוך למותו. ירשו אותו בניו, ובמזרח שלט קונסטנטיוס השני (337–361). בימיו החלה החקיקה האנטי־יהודית: איסור על יהודים להחזיק עבדים נוצרים ולהינשא לנוצרים.

בבית הכנסת של סוורוס בחמת טבריה רצפת פסיפס בשלושה חלקים: ארון קודש בין מנורות ותשמישי קדושה, גלגל המזלות ובמרכזו הליוס במרכבתו, וכתובות הקדשה ביוונית. בבית שני כמעט נמנעו מדמויות; בתקופה הביזנטית — כשהאיום הוא הנצרות ולא עבודת האלילים — הרסן השתחרר.

בשטח: גן לאומי חמת טבריה

בימי קונסטנטיוס השני פרץ מרד יהודי שמרכזו בציפורי. דיכא אותו קונסטנטיוס גאלוס, ועל שמו נקרא — כמו פולמוס של ורוס ופולמוס של קיטוס. לפי ההרצאה לא היו לו השלכות ארוכות טווח.

בשטח: ציפורי, טבריה, לוד

במאי 363 פקדה את האזור רעידת אדמה קשה שגרמה נזק בערים רבות, בהן ציפורי, בית שאן ופטרה. המקורות הנוצריים קשרו אותה לכישלון בניין המקדש של יוליאנוס.

בשטח: ציפורי, בית שאן

אגריה (איתריה), כנראה אצילה או נזירה מספרד או מגאליה, סיירה בארץ, בסיני ובמצרים, וכתבה לאחיותיה יומן מפורט. בו תיאורים של תפילות השבוע הקדוש וחג הפסחא בירושלים, ושל המקומות שבהם ביקרה.

הירונימוס הגיע לבית לחם עם הגבירה פאולה, וייסדו שם מנזרים. בעזרת מורים יהודים תרגם את התנ״ך מעברית ללטינית — הוולגטה, התרגום הרשמי של הכנסייה הקתולית. מערת הירונימוס מוצגת מתחת לכנסיית סנט קתרין הצמודה לכנסיית המולד.

בשטח: בית לחם, כנסיית המולד

בסוף המאה ה־4 ובתחילת ה־5 חולקה הארץ: פלאיסטינה פרימה — מרכז הארץ, בירתה קיסריה; פלאיסטינה סקונדה — הגליל והעמקים, בירתה בית שאן (סקיתופוליס); פלאיסטינה טרטיה (סלוטריס) — הנגב ועבר הירדן הדרומי.

בניו של תאודוסיוס קיבלו כל אחד חצי. המערב נפל לברברים פחות ממאה שנה אחר כך (476). 'האימפריה הביזנטית' היא החלק המזרחי, שימשיך להתקיים עד 1453.

בעבר חילקו את בתי הכנסת ל'קדומים' (גליליים, חזית לירושלים, רצפת אבן), 'מאוחרים' (בסיליקליים, אפסיס ופסיפס) ו'בינוניים'. מטבעות מן המאה ה־5 מתחת לרצפת בית הכנסת הלבן בכפר נחום הוכיחו שגם הוא מן התקופה הביזנטית. היום מקובלת חלוקה אזורית: גליליים, גולניים, דמויי כנסייה ודרום הר חברון.

בשטח: כפר נחום, ברעם, אום אל־קנאטיר

אבתימיוס הגיע לארץ ב־405, ייסד ב־428 לאורה במישור אדומים, והפך לדמות מרכזית של הנזירות. תלמידיו, ובהם סבס, ייסדו עשרות מנזרים. במישור אדומים אפשר לבקר במנזר אבתימיוס ובמנזר מרטיריוס.

בשטח: מנזר אבתימיוס, מנזר מרטיריוס

נסטוריוס הציע לכנות את מרים 'כריסטוטוקוס'; הוועידה דחתה זאת וקבעה 'תאוטוקוס'. ההחלטה הגבירה את פולחן מרים, ובעקבותיה נבנו כנסיות על שמה — כמו הקטיסמה בדרך לבית לחם וכנסיית התאוטוקוס על הר גריזים.

הכנסייה, שהקימה הגבירה איקליה, בנויה סביב סלע שלפי המסורת ישבה עליו מרים — 'קטיסמה' ביוונית: מושב. התוכנית המרכזית המתומנת אופיינית לכנסיות הנצחה שנבנו סביב מוקד מקודש.

בשטח: כנסיית הקטיסמה (ליד מנזר מר אליאס)

סבס, תלמיד אבתימיוס, ייסד את הלאורה הגדולה במצוקי נחל קדרון. המנזר — מר סבא — מאוכלס ברציפות עד היום, ונשים אינן נכנסות אליו. סבס היה דמות פוליטית חשובה, ושלח שליחויות לקיסר.

בשטח: מר סבא, נחל קדרון

השומרונים מרדו נגד הרדיפה הביזנטית והכתירו מלך. הקיסר זנון דיכא אותם, גירשם מהר גריזים ובנה על פסגתו כנסייה מתומנת למרים (התאוטוקוס).

בשטח: הר גריזים

ערי דרך הבשמים הנבטיות הגיעו לשיא בתקופה הביזנטית: כנסיות רבות, חקלאות בשיטת קציר נגר, וגתות ליין שיוצא דרך נמל עזה ('יין עזה'). פפירוסי ניצנה מתעדים את חיי היום־יום.

בשטח: שבטה, עבדת, ניצנה, חלוצה

המגפה הגיעה מנמלי מצרים, התפשטה לארץ ולקונסטנטינופול והרגה חלק ניכר מן האוכלוסייה. היא חזרה בגלים במשך כמאתיים שנה והחלישה את האימפריה ערב הפלישות.

בית הכנסת, מטיפוס 'דמוי כנסייה' עם אפסיס, התגלה ב־1928 בקיבוץ חפציבה. ברצפה שלושה לוחות: עקדת יצחק — ובה האיל קשור לעץ — גלגל המזלות והליוס, וארון הקודש בין מנורות. כתובת ארמית מתארכת אותו לימי הקיסר יוסטינוס, ונזכרים בה האומנים מריאנוס וחנינא.

בשטח: בית אלפא (חפציבה)

יוסטיניאנוס הקים מנזר מבוצר לנזירים שחיו סביב מקום הסנה הבוער. בכנסייה פסיפס ההשתנות המפורסם, ובספרייה כתבי יד עתיקים ואוסף איקונות — מהיחידים ששרדו את מחלוקת האיקונות.

בשטח: סנטה קתרינה (סיני)

ברצפת בית הכנסת ברחוב, דרומית לבית שאן, נמצאה כתובת עברית ארוכה המפרטת אילו יישובים פטורים או חייבים במעשרות ובשמיטה — הגדרה הלכתית של גבולות הארץ.

בשטח: תל רחוב (עמק בית שאן)

צליין מפיאצ'נצה שבאיטליה תיאר מקומות קדושים, שרידים קדושים ('רליקוויות') וטקסים בשנות ה־70 של המאה ה־6. התיאור ממחיש את 'תעשיית' הצליינות — אכסניות, מזכרות ומסלולים קבועים.

לזמן קצר ניהלו יהודים את ירושלים בחסות הפרסים, ואולי חודשו בה תפילות על הר הבית. כעבור כשלוש שנים העדיפו הפרסים את הנוצרים, הרוב בארץ, והחזירו להם את השליטה.

צבאות הח'ליפות, בפיקוד ח'אלד אבן אל־וליד, הביסו צבא ביזנטי בשפלה, באזור בית גוברין. אחריו נפלו רוב ערי הארץ, למעט ירושלים וקיסריה.

קיסריה, בירת פלאיסטינה פרימה, החזיקה מעמד בזכות הים, שדרכו קיבלה אספקה. היא נפלה אחרי מצור ארוך — הסוף הסופי של השלטון הביזנטי בארץ.

בשטח: קיסריה